משרד החקלאות וביטחון המזון ומשרד הבריאות הציגו ביום ראשון (6.9) את המפה הרשמית של אזורי היין בישראל, שמחלקת את המדינה לשמונה אזורי גידול מרכזיים ובתוכם 18 אזורי משנה. החלוקה נקבעה על בסיס האקלים, הקרקע והטופוגרפיה המאפיינים כל אזור, והיא נועדה ליצור לראשונה מסגרת מקצועית אחידה להגדרת מקורם הגיאוגרפי של הענבים והיין.
8 אזורי יין מרכזיים ו-18 אזורי משנה נכללים במפה, ויקב המציין אזור על התווית מחויב לכך ש-85% לפחות מהענבים הגיעו מאותו אזור
המפה הוצגה באירוע שנערך בקריה החקלאית בראשון לציון, בהשתתפות אורן לביא, מנכ״ל משרד החקלאות וביטחון המזון; משה בר סימן טוב, מנכ״ל משרד הבריאות; נטלי ברודנר-מור, יו״ר המועצה לגפן היין בישראל והמשנה למנכ״ל משרד החקלאות וביטחון המזון; ופנינה אורן שנידור, שמנהלת במשרד הבריאות את מערך הרגולציה המשקית בתחום המזון והתמרוקים. באירוע הוצגו המפה והתהליך המקצועי שקדם לה, נערך פאנל מומחים שעסק באזוריות, בטרואר ובזהות מקומית, והתקיימו טעימות של סוגי יין שונים. הכנס ננעל במפגש של כורמים, ייננים ואנשי מקצוע מהענף.
עד להשקת המפה לא הייתה בישראל מסגרת רגולטורית אחידה להגדרת אזורי הגידול של היין. לפי המשרדים, המפה מחברת בין הידע החקלאי שנצבר בענף לאורך השנים לבין הצרכים של הסימון, הפיקוח וההגנה על הצרכן, ומספקת לענף שפה מקצועית משותפת. את ההיבטים החקלאיים והמקצועיים הוביל משרד החקלאות וביטחון המזון, ואילו משרד הבריאות ריכז את צד הרגולציה — סימון, שקיפות ומניעת הטעיה של צרכנים. לדברי ברודנר-מור, מדובר בצעד רגולטורי שיסייע למצב את ענף היין הישראלי בזירה הבינלאומית ולחזק את זהותו הייחודית של כל אזור גידול וכרם, ויאפשר לציבור לדעת מהיכן הגיעו הענבים ולהבין את הזיקה בין האקלים, הקרקע ואופיו של היין.
שמונה אזורים מרכזיים ו-18 אזורי משנה
שמונת אזורי היין המרכזיים שנקבעו הם הכרמל, הגולן, הגליל, מישור החוף, העמקים, ההר המרכזי, מורדות ההר והנגב, ובתוכם הוגדרו 18 אזורי משנה. באזור הגולן נכללים צפון הגולן, שהוא גבוה וקר יותר ובעל קרקעות ממקור געשי, ודרום הגולן, הנמוך והחם יותר ובעל תנאי הבשלה שונים. אזור הגליל כולל את גליל עליון מזרח ההררי והקריר יחסית, את גליל עליון מערב המושפע מהקרבה לים ומהמבנה ההררי, ואת גליל תחתון הנמוך והחם יותר; אזור העמקים כולל את עמק יזרעאל; אזור הכרמל כולל את שומרון הגבעי ואת בקעת הנדיב, שבה נמצאות סביבות זיכרון יעקב ובנימינה; מורדות ההר כוללים את הגלבוע ואת יהודה; מישור החוף כולל את שפלת יהודה; ההר המרכזי מחולק להרי שומרון, הרי יהודה, פסגות יהודה וחבל יתיר; ואזור הנגב כולל את יער יתיר, בקעת ערד והר הנגב, שבו הכרמים גדלים בגובה רב ובאקלים מדברי קיצוני.
לפי המשרדים, סוג הקרקע, גובה הכרם, הטמפרטורות, כמות המשקעים והקרבה לים משפיעים על קצב ההבשלה ועל אופיו של היין, ולכן כרמים סמוכים זה לזה עשויים להשתבץ באזורי משנה נפרדים ולהניב ענבים בעלי מאפיינים שונים. התקן הישראלי ליין קובע כי ציון אזור הגידול על התווית הוא רשות ולא חובה: יקב שבוחר לציין אזור גיאוגרפי מחויב לכך ש-85% לפחות מהענבים ששימשו לייצור היין הגיעו מאותו אזור, ולעמוד ביתר דרישות התקן והדין. במשרדים מדגישים כי המפה אינה מדרגת איכות ואינה קובעת עדיפות של אזור אחד על פני אחר. אין לה מעמד של כינוי מקור או של ציון גיאוגרפי מוגן, והיא עוסקת בהגדרת המקור הגיאוגרפי של היין ובמאפייניהם של אזורי הגידול. אורן שנידור ציינה כי גיבוש הכללים להגדרת מקור היין נמשך שמונה שנים ולווה בהעברת האחריות על תחום המשקאות המשכרים למשרד הבריאות. לדבריה, סימון המזון אינו דרישה רגולטורית בלבד אלא אמצעי שמאפשר לצרכן לבחור מתוך ידיעה, והמפה מסייעת למנוע הטעיה ולספק מידע מהימן על מקור היין.
מקור הידיעה: משרד החקלאות וביטחון המזון, 06.09.2026 · לידיעה המקורית
